החלטה בתיק מ"ת 13915-02-12

ביום 8.3.12 ניתנה על ידי החלטה, במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיב במיוחס לו, שני אישומים שעניינם עבירות של סחר בנשק. מדובר בשני אירועים, במסגרתם מכר המשיב, כך לכאורה, נשק ותחמושת לסוכן משטרתי סמוי. בית המשפט קבע באותה החלטה כי קיימות ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיב. עם זאת, בהעדר עבר פלילי ומטעמים שפורטו בהחלטה, קבע בית המשפט כי על אף שמדובר בעבירות נשק, ותוך התייחסות לפסיקה בעניין זה, כי יש מקום לשקול אפשרות של חלופת מעצר. בהתאם גם הורה בית המשפט על הגשת תסקיר של שירות המבחן, והנחה את שירות המבחן לבדוק חלופת מעצר שתהיה מרוחקת מחיפה, תוך שהוא מבהיר כי בדעתו לחייב בהפקדת בטוחות כספיות משמעותיות וכן לשקול פיקוח אלקטרוני.

לבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן, אשר המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית קרובי משפחה בטמרה. שירות המבחן התרשם, כי מדובר באדם אשר אינו נוטה למעורבות פלילית ובנסיבות אלה סבר שירות המבחן, לאחר התרשמות מהמפקחים המוצעים, כי אכן ניתן לאשר את שחרורו לחלופת מעצר כאמור. יצוין כי שירות המבחן המליץ גם כי המשיב יועמד בפיקוח של שירות המבחן בשלב בו ישהה בחלופת מעצר. שירות המבחן לא התייחס בתסקירו לשאלה אם יש צורך בפיקוח אלקטרוני.

ביום 2.4.12 הופיעו בפני המפקחים המוצעים. יצוין כי אחד המפקחים, מר שריף סמארה, נחקר בפני ובשים לב להרשעותיו מהעבר, הודיע הסנגור כי הוא מוותר על המפקח המוצע.

במהלך הדיון בפני הוגש לעיוני חומר חסוי. יצוין כי הגשת חומר חסוי בהליך מעצר, ובמיוחד בשלב זה, הינה הליך חריג. עוד יצוין כי למעשה עיינתי בחומר החסוי הנ"ל, בעת שדנתי בעניינו של נאשם אחר שגם הוא סחר בנשק עם אותו סוכן סמוי. בהחלטה שניתנה בעניינו של האחר, הוריתי על שחרורו לחלופת מעצר, זאת לאחר שעיינתי בחומר החסוי. על החלטתי הוגש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 2535/12). ביום 3.4.12 קיבל בית המשפט העליון את הערר, והורה כי מעצרו של המשיב שם יוארך עד לתום ההליכים. בין היתר ציין בית המשפט העליון, כי בשים לב לדברים שעלו בתסקיר, לרבות צריכת סמים מזדמנת וכן נתונים אחרים, סבור הוא כי יש מקום לקבל את הערר וכאמור, החלטתו של בית משפט זה בוטלה וכאמור הנאשם שם נעצר עד לתום ההליכים. להחלטת בית המשפט העליון בבקשה הנ"ל, אתייחס בהמשך.

עוד הוצג לעיוני כתב אישום שעניינו עבירות אלימות לפי סעיף 380 + 392, אשר בו הורשע בעבר המשיב. עיינתי בכתב האישום ובגזר הדין של בית משפט השלום בחיפה, אשר גזר על המשיב באותו עניין (ת"פ 52987-02-11) עונש של 4 חודשי מאסר על תנאי וכן חתימה על התחייבות. בנוסף חויב המשיב (הנאשם שם) לפצות את המתלוננת. מדובר באירוע שבו תקף המשיב את חברתו, ככל הנראה על רקע ידיעה שהגיעה אליו, כי נפגשה עם גבר אחר. מבלי שאביע עמדה על גזר הדין הנ"ל, אינני סבור כי ניתן ללמוד ממנו דבר שהוא רלוונטי לעילת המעצר שבפני.

בהביאי בחשבון את האמור בתסקיר, ומבלי להתעלם מחומרת העבירות בנשק, וכן בהביאי בחשבון את המידע החסוי שהוצג לעיוני, לא מצאתי מקום להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, וסבור אני כי ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת המעצר כפי שהוצגה בפני. כפי שהובהר, תגובה חלופת המעצר בהפקדות כספיות משמעותיות ובשים לב לטיב העבירות, אני מורה גם לגבות את הפיקוח האנושי בפיקוח אלקטרוני.

כאמור, ער אני להחלטה שהתקבלה בבש"פ 2535/12. אמנם מדובר במקרה לכאורה דומה, במובן זה שהנאשם שם, כמו המשיב שבפני, היה מעורב בעבירות שעניינן במכירת נשק לאותו סוכן משטרתי. עם זאת, קיימים הבדלים בין שני הנאשמים. במקרה של הנאשם, שעניינו נדון בבש"פ 2535/12, היו מספר תיקים פתוחים. כמו כן, עלה מחקירתו וכן מתסקיר שירות המבחן, שימוש מזדמן בסמים. במקרה שבפני מדובר במשיב אשר למעט אותו כתב אישום בעניין אלימות כנגד חברתו, לא ידוע על מעורבות בפלילים, לא בענייני נשק ולא בענייני סמים או עניינים אחרים. בנסיבות אלו, סבור אני כי ניתן לעשות הבחנה בין עניינו לנאשם האחר שנדון בבש"פ 2535/12 הנ"ל.

מעבר לכך, אינני רואה כי יש להשוות את עניינו של משמיב זה דווקא לזה שנדון בבש"פ 2535/12, הגם שמדובר במקרה דומה, במובן זה ששני הנאשמים הועמדו לדין בביצוע של עסקאות מכירת נשק בלתי חוקי עם אותו סוכן. ניתן להשוות את עניינו גם עם הנושא שנדון בבש"פ 1084/12, מוחמד בדרה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 9.2.12), שם נדון ערר על החלטה של בית משפט זה, אשר הורה על מעצרו של הנאשם שם עד לתום ההליכים. באותו מקרה היה מדובר במכירת תת-מקלע לסוכן משטרתי סמוי. בית המשפט העליון סבר כי יש מקום לבחון חלופת מעצר והורה על הגשת תסקיר, ובסיכומו של דבר שוחרר הנאשם שם ממעצר, ועל החלטת השחרור לא הוגש ערר. לא ראיתי כי המקרה שבפני כעת, חמור יותר מהמקרה שנדון בעניינו של בדרה הנ"ל.

כאשר מביאים בחשבון את שתי ההחלטות של בית המשפט העליון שצוינו לעיל, וכן החלטות נוספות, הרי שלא ניתן לומר כי דווקא ההחלטה שניתנה בבש"פ 2535/12 היא ההחלטה אשר יש לגזור ממנה את ההלכה הנכונה בנוגע למקרה שבפני.

בית המשפט העליון כבר הבהיר, שבענייני מעצר כל מקרה לגופו. מדובר במעין "תפירה ידנית" של חליפה, בהתאם למידותיו המיוחדות של כל נאשם וכל מקרה. " אכן, כאשר שופט המעצרים נדרש ליתן החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הוא מצויד בפסיקה עניפה המתווה את דרכו. אך לצד המדיניות השיפוטית והשיקולים הצריכים לעניין, מפעיל שופט המעצרים את האינטואיציה, את תחושת הבטן, חוש המומחיות, ניסיון החיים והניסיון השיפוטי, ואת התרשמותו הישירה מהנאשם ומהמפקחים המוצעים כ"דבר מה נוסף" אשר לעיתים מטה את הכף אם למעצר ואם לחלופה. אין מדובר בנוסחה מתמטית, כל מקרה הוא "תפירה ידנית" (כביטויה של השופטת נאור ב בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.9.2003)), כאשר התוצאה האופרטיבית נגזרת מנסיבותיו הקונקרטיות של העושה ושל המעשה" [בש"פ 5564/11, פלוני  נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 8.8.11)].

לא ניתן ללמוד מהמקרה האחד על האחר, ובנסיבות אלה ההתרשמות של הערכאה הדיונית השומעת ובוחנת את סדרי הפיקוח, היא זו המטה את הכף. ישנן הלכות לכאן ולכאן, והזכרתי כעת רק שתיים מהן, אשר ניתנו בעת האחרונה ואשר לכאורה סותרות זו את זו. בנסיבות אלו, סבור אני, על בסיס התרשמותי מהמפקחים המוצעים, כי ניתן לאשר את החלופה המוצעת, בתנאים כפי שיפורטו.

אשר על כן אני מאשר את חלופת המעצר המוצעת בבית הגב' המאם ורדה שבטמרה. המשיב ישוחרר ממעצר וישהה בדירה הנ"ל בחלופת מעצר בית מלא. בכל עת ישהה עימו אחת המפקחות/אחד המפקחים שאושרו, ושהתייצבו בפני בית המשפט ביום 2.4.12. כל מפקח/ת י/תחתום על התחייבות עצמית בגובה 15,000 ש"ח להבטחת התחייבותו לפקח על המשיב ולדווח אם יצא המשיב את הבית ללא אישור. 

יובהר למפקחים/מפקחות, כי התחייבותם היא שבכל עת ישהה אחד מהם עם המשיב, וככל שהמשיב ייצא את הבית ללא אישור, כי אז על המפקח/ת להתקשר למשטרת ישראל ולדווח על כך. יובהר, כי התחייבות זו מחייבת את המפקח/ת גם אם לא תפורט בטופס ההחתמה על ההתחייבות/ערבות.

המשטרה תהיה רשאית לערוך ביקורות בכתובת הנ"ל כדי לוודא שהמשיב מצוי בדירה בכל עת בהתאם להנחיות בית המשפט.

הסנגור ימציא לבית המשפט תצהיר חתום על ידי בעל הבית בכתובת חלופת המעצר או אחד המפקחים, שיאשר כי יש בבית שישמש כחלופה קו טלפון "נקי" של חברת בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות.

נאסר על המשיב לצאת את הבית למעט לצורך התייצבות בבית המשפט לכל דיון בעניינו ולצורך פגישות עם עורך דינו במועדים שימסרו מראש לפרקליטות וליחידת הפיקוח האלקטרוני. כמו כן אני מתיר את יציאתו מהכתובת בה הוא שוהה כל יום בין השעות 09:00 - 10:00 ובין השעות 17:00 - 18:00 וזאת לצורך התאווררות. בכל יציאה מאושרת יהיה המשיב מלווה במפקח שאושר.

המשיב יתחייב להתייצב לכל דיון בעניינו. עוד יתחייב כי גם בעת יציאה שתאושר כמפורט לעיל לא ייצא מתחומי טמרה ובכל מקרה נאסר עליו להגיע לחיפה. עוד יתחייב המשיב להימנע מיצירת כל קשר עם עדי תביעה שאינם שוטרים.

אני מורה להעמיד את המשיב בפיקוח שירות המבחן. המשיב ייצא לשירות המבחן במועדים שימסרו מראש לפרקליטות וליחידת הפיקוח האלקטרוני, ובכל יציאה יהיה מלווה במפקח שאושר. עוד אני מתיר לו לצאת את כתובת חלופת המעצר לצורך פגישות עם עורך דינו, והכל במועדים שיימסרו מראש ובליווי מפקח שאושר. בעניין זה אני מורה, כי הסנגור יפנה מראש לפרקליטות ויודיע על מועדי יציאה מתוכננים, ורק בהעדר הסכמה יש צורך בפנייה לבית המשפט.

יינתן צו לעיכוב יציאת המשיב מהארץ. הצו יומצא למשטרת הגבולות בדואר והמצאתו לא תעכב את הליכי השחרור.